האם המוח שלנו יכול להשתנות? האם אנחנו יכולים לשנות התנהגות והרגלים?
עד לפני כמה עשורים, חשבו החוקרים שיש לנו רק מספר מועט של שנים להתעצב ולגבש לעצמנו התנהגות והרגלים. הסביבה משפיעה על תינוק והפעוט ובחשיפה לגירויים שונים, נוצרים במוח הקשרים המאפשרים לנו לפרש את המציאות וליצר תמונת עולם.
אבל עם השנים היכולת שלנו ליצור הקשרים חדשים, או תאי עצב נוספים, הולכת ופוחתת ואנחנו הולכים ומתנוונים עד שאין לנו יכולת להשתנות בבגרות.
מייאש למדי. לא?
האם העובדה שבילדות שנאתי לרוץ פירושה שלעולם לא אוכל להפוך לרצת מרתון?
האם העובדה שלא הפגנתי יכולת טכנית כילדה פירושה שלא אוכל לפתח כזו בבגרות?
האם נידונו להישאר בלתי משתנים, עד סופנו???
למזלנו הרב,
באמצע המאה העשרים , גילו החוקרים כי למערכת העצבים (נוירו) יש יכולת להתגמש (פלסטיקה) , להשתנות ולהתעצב על פי הגירויים אליהם אנו נחשפים!
זו הייתה הבנה מרעישה כי פירושה שגם בבגרות אנחנו יכולים להשתנות!
כל מה שעלינו לעשות הוא לשנות את סביבת הגירויים שלנו לאורך זמן ולהאמין ביכולת שלנו להשתנות. המוח יעשה את שלו, ביצרת תאי עצב חדשים וסינפסות רלוונטיות.
אימון המוח, כלומר, למידה של דברים חדשים, פעילות אירובית סדירה ומדיטציה הן דרכים מצוינות לייצר שינויים בפעילות המוחית והקשרים חדשים שיסייעו לנו בשליטה קוגניטיבית טובה יותר, שיפור יכולת הזיכרון ואפילו שינוי הרגלים התנהגותיים.
משבר הקורונה זימן לנו דוגמה מצוינת:
אנשים רבים חווים ביומיום שלהם סטרס גבוה וקבוע. ההתנהגות שלהם מושפעת מגירוי סביבתי חזק זה. הם נוטים לעצבנות ,כעסנות, דאגה וחרדה ורמת האושר הכללית שלהם נמוכה.
דווקא כשנגזר עלינו סגר, אנשים רבים הרגישו שרמת האושר שלהם דווקא עולה!
מאחר והשתנתה הסביבה המספקת למוח גירוי ( שעון מעורר, פקקים, לחץ בעבודה או בוס קפדן ) השתנו גם ההקשרים במוח שהשפיעו על הרגשות וההתנהגות. (בהקשר הזה יש לא מעט מחקרים על הקשר בין תרגול קבוע של מדיטציה לשינויים בפעילות המוחית באזורים הקשורים לקשב חרדה ודיכאון)
אז מה? רוצים להשתנות? שנו את הסביבה שלכם.
המוח כבר יעשה את שלו.
