אתמול נשאלתי מאיזה גיל הטיפול שלי רלוונטי.
מגיל 6 עניתי.
מה??? הייתה התגובה, גם בגיל 6 ילדים יכולים להיות בדיכאון???
אז התשובה היא כן.
לא אפרט כאן על דיכאון מג'ורי, קליני , אלא על דיכאון קל, שבו אני מטפלת.
דיכאון קל או כבד יכול להיות תוצאה של מכלול גורמים ואם יש לכם חשד שהילד שלכם סובל מדיכאון, חשוב מאד, וכמה שיותר מהר, לקחת אותו לבדיקה של פסיכיאטר, שלו יש את המנדט לאבחן דיכאון קליני.
גם רופא משפחה מיומן יוכל לתת אבחנה ראשונית ומשם להפנות לטיפול או לפסיכאטר.
אחרי ששללתם דיכאון קליני, ואתם עדיין חושבים שהילד לא שמח או מרוצה ,טיפול CBT עשוי להיות מאד אפקטיבי עבורו.
מה עשויות להיות הסיבות לדיכאון קל אצל ילדים צעירים?
1. חרדה. ילדים חרדים חוששים לעשות דברים בסיסים, כמו ללכת לחברים, להישאר לבד (מותאם גיל) ואפילו לישון. החרדה משפיעה על הרבה מאד תפקודים ובמיוחד אצל ילדים לחרדה יש סימנים פיזיים ברורים. כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות וקשיי שינה אלה רק חלק מהסימפטומים. כל זה עשוי להיות מאד מדכדך עבור ילד קטן .
מה עושים? מטפלים בחרדה בטיפול רגשי מותאם
2. עייפות. כשאנחנו עייפים באופן כרוני, השעון הביולוגי שלנו משובש. עייפות יתר משפיעה על הפרשת אדרנלין וסרוטונין והגוף מרגיש בג'טלג. כל זה ישפיע גם על מצב הרוח.
מה עושים?
מייצרים סדר יום מותאם. משתדלים להיחשף לאור שמש. אור השמש מסייע לסידור השעון הביולוגי ומעלה את מצב הרוח. אם הילד מ 7 וחצי בבוקר ועד חמש במסגרת וממעט לצאת מהכיתה, תקפידו בשישי שבת להוציא אותו כמה שיותר מהבית.
בגיל 6 צריך לישון כ 11 שעות ביממה. כלומר , אם הילד קם ב 7 לבית הספר , הוא צריך לישון עד השעה 20:00
כן, עד 20:00 צריך לסיים שיעורי בית, ארוחת ערב, מקלחות, וסידור תיק . אם שגרת הערב שלכם מתארכת ולא מאורגנת, קבלו הדרכה איך לגרום לזה לקרות.
3. תחושת חוסר מסוגלות :
מחשבות כמו, אני שונה, אני לא יכול, כולם יותר טובים ממני, אני פחות חכם מאחרים, עשויות לגרום לדכדוך.
אם אתם שומעים את המשפטים האלה מהילד שלכם- כדאי לטפל בזה. ככל שחולף זמן, עמדות כאלה מתבססות והילד לומד למצוא להן עוד ועוד הוכחות . ככל שהעמדות האלה יהיו יותר מושרשות , יהיה יותר קשה לשנות אותן.
4. שונות: לא קל להיות הילד השונה. הפרעות קשב וריכוז חריפות , השמנת יתר ואפילו משקפיים, עשויים לבסס אצל הילד את התחושה שהוא שונה מהאחרים.
הרבה פעמים תחושת השונות תלוו במסקנה המוטעית, שמי ששונה, הוא גם אהוב פחות.
מה עושים? מנרמלים. הרי כל אחד מאיתנו שונה מהאחר.
מנהלים שיח על שונות, על קבלה ועל החוזקות של הילד שלכם.
5. בדידות. השנתיים הארוכות של הקורונה חוללו שינוי בעולם שלנו. נזקי התקופה נראים עכשיו יותר ויותר אצל בני הנוער וחלחלו גם לצעירים.
ילדי היסודי עשויים להיות חסרי מיומנויות תקשורת בסיסיות ותוסיפו לזה את ההתמכרות החברתית למסכים ,הורים עסוקים וטרודים וחיי קהילה מצומצמים מאד, ותקבלו ילדים שפשוט לא יודעים ליצור קשר.
מה עושים? עובדים על מיומנויות חברתיות. אם בקבוצה ואם ביותר תיווך ומעורבות הורית ביצירת הזדמנויות למפגשים חברתיים.
עובדים על הזמן המשפחתי המשותף. המרחב הבטוח של המשפחה הוא מגרש אימונים מצוין לעבודה על מיומנויות חברתיות.
6. "רק לי זה קורה" אנחנו רגילים לא לדבר על העצב שלנו. אנחנו אפילו מחברים עצב עם כישלון. הרשתות החברתיות מציירות לנו תמונה מעוותת שבה כולם שמחים, מבלים ועפים על החיים שלהם.
הילדים שמבלים שעות רבות בצפייה בטיק טוק רואים את זה ומקבלים רושם לא נכון, שרק הם מרגישים ככה.
מה עושים? מלמדים אותם שאפשר לדבר על זה.
קמתם מבואסים? תגידו את זה. וגם תדברו על הפתרונות.
כמובן באופן מתווך ומעודן.
לא צריך לחשוף את הילדים לכל הקושי והסבל בעולם המבוגרים. אבל בהחלט אפשר לומר,
" אני קצת מבואסת היום. אולי נעשה משהו כיפי ביחד? זה ממש ישמח אותי!"
ומה לגבי דיכאון קל של מבוגרים?
האמת?
זה אותו הדבר בדיוק.
רוצים עזרה? דברו איתי
נירה