אני שומעת את המשפט הזה מרוב מטופלי החרדה שלי.
האם זה אפשרי? לא להרגיש יותר את החרדה?
כנראה שלא.
חרדה, שיש לה אלמנטים של מחשבה ( הולך לקרות משהו נורא) ושל תחושות גוף לא נעימות ( קשיי נשימה, דפיקות לב, לחץ בחזה, מחנק, בחילה )היא רגש נורא!
ברור שנרצה להפסיק אותו ,כמה שיותר מהר או להימנע ממה שגורם לנו לחרדה.
אבל זה לא עובד!
לא רק שהחרדה לא פוחתת אלא אפילו מתגברת. איך זה יכול להיות?
הרי אחרי התקף חרדה אחד, או שניים, כבר קלטנו את הענין.
זה היה נורא! אין מצב שנחזיר את עצמנו להרגשה הרעה הזאת במודע! ואז אנחנו מתחילים להיזהר.
ונמנעים מטריגרים שיכולים לעורר את החרדה.
בדיקות רפואיות, שמיעת חדשות, מפגשים חברתיים, מעליות, you name it
אבל אנחנו עדיין בחרדה.
מישהו עושה עלינו סיבוב.
עכשיו אנחנו בחרדה מהחרדה.
כל דפיקת לב מואצת, כל גל חום אקראי , כל קצה תחושה לא מאוזנת גורם לנו לחשוב
"אוי לא!!! היא חזרה!!!
אנחנו משקיעים הרבה מאד אנרגיה של מחשבה והתנהגות נמנעת (כמו לעלות במדרגות במקום לקחת מעלית כל יום בדרך למשרד) ומוסיפים עוד ועוד שמן למדורה.
התוצאה (העגומה) : החרדה לא פוחתת ולא נעלמת.
נשמע כמו לופ...
אז איך יוצאים מזה?
הדרך היעילה הידועה לנו כיום והוכחה בלא מעט מחקרים היא להתמודד עם ההרגשה הלא נעימה.
למרבה הצער (כי מי רוצה לעבור את הסיוט הזה?) , חשיפה לחרדה באופן מבוקר והדרגתי, גורמת לנו להתרגל אליה ולהפסיק לפחד ממנה. ככה, באופן פרדוקסלי, היא פוחתת.
תגידו: זה לא הגיוני. אני הרי סובל את החרדה שלי כל יום והיא לא פחתה.
זה נכון לגמרי. חשיפה לחרדה לא מספיקה.
כדאי לטפל גם במחשבות (ללמוד לחשוב מחשבות מועילות ומאוזנות יותר. ללמוד להתמודד עם מחשבות מטרידות על העתיד לקרות ), גם בתסמינים הגופניים (טכניקות הרפיה ומדיטציה) וגם בהתנהגות ( לעלות במעלית באופן הדרגתי ומבוקר) . כשלושת אלו יטופלו בצורה עמוקה - יושג שיפור בהרגשה הכללית והחרדה תפחת.
האם נפסיק לגמרי להרגיש אותה?
לא. אבל נלמד לשלוט בה. ולא לפחד ממנה.
וכשהיא תגיע, לא נתדלק אותה. והיא תישאר קטנה ונשלטת.
אתם יודעים מה אומרים מטופלים שעוברים חשיפה לחרדה שלהם?
חשבתי שהיה הרבה יותר גרוע...
אהבתם את הפוסט? שתפו או תנו לייק
רוצים ללמוד איך עושים את זה? דברו איתי